אז החלטנו להיכנס לאלעד, הישוב החרדי במרכז הארץ ליד ראש העין.
בעיר אלעד מתגוררים כ-50,000 תושבים אשר כמעט ברובו חרדי דתי מזרמים שונים.
בעיר כמעט ולא נמצאים פעילי בעלי חיים או מאכילי חתולים אז אתם רק יכולים לדמיין לעצמכם את המצב ברחובות העיר, כמעט בכל פינה חתולים מורעבים או צמאים והעול נופל על 5-6 מאכילות שמדי יום נתקלות בהתנגדות, צעקות, גידופים ועוד מקרב התושבים.
אחת הפעילות יצרה איתנו קשר והחלטנו להקדיש את ה-4 סופי שבוע שלנו להגיע לעיר וללכוד ככל שאפשר שם.
אנחנו יודעים ש-4 סופי שבוע לא מגרדים אפילו את פני הקרקע אבל בכל זאת הגענו ביחד איתה ועוד מאכילה וגילינו נשמות אמיתיות, נשמות שפשוט דואגות לחיים של כולם בני אדם ובעלי חיים כאחד - כמו שצריך להיות.
מדי סוף שבוע הגענו ולכדנו בין 15-18 חתולים בכל פעם מ-5 פינות ברחבי העיר סה"כ 70 חתולים עד כה.
לצד הצער והעצב בלראות את החתולים מחפשים אחר אוכל ומים נתקלנו גם בסיפורים מחממי לב.
הגענו למסוף אוטובוסים קווים בעיר, המנהל מסוף מאכיל את חתולי המקום והנהגים במקום תורמים 10 שקלים ממשכורתם לקנות אוכל לחתולי המקום.
התקבלנו שם בחמימות ונחמדות מצד העובדים, וכולם הביעו דאגה לחתולים ושהגענו לשחרר אותם הם שמחו מאוד לראות את החברים שלהם שוב.
בנקודה אחרת נתקלנו בבחור שביקש שלא נחזיר את החתולים בחזרה למקום בו לכדנו, ובצורה נעימה ומכבדת הסברנו לו את חשיבות חתולי הרחוב ואת חשיבות העיקור סירוס, וכמה תושבי העיר - אוהבי ושונאי החתולים צריכים להתאגד ולפנות לרב העיר בבקשה לספק תקציב לעיקורים וסירוסים בעיר, כי לכולם יש מטרה אחת, מניעת סבל והתרבות בלתי נשלטת של חתולי הרחוב בעיר.
אנחנו נגיע לעיר עוד פעמיים לפחות בתקווה להוציא עוד 15-18 חתולים כדי שנגיע ל-100 חתולים לפחות.
אנחנו יוצאים ברגשות מעורבים, כי לצד 2 הסיפורים המחממים האלו, כל השאר שנתקלנו בהם לא ממש הביעו עניין בלשנות גישה כלפי חתולי הרחוב - לשים מים, לפנות לעיריה בנוגע לטיפול בנושא ועוד.
אנחנו נמשיך בפעילות שלנו שם גם בנושא ההסברה וגם בפועל בשטח.
חתולים זה החיים.